השנה שבה הבנתי מהי עצמאות
תמיד הייתי ילדה עצמאית. האחות הבכורה, החברה הבוגרת שלוקחת אחריות על מצבים, התלמידה שלוקחת על עצמה הרבה תפקידים, התנדבויות. אפילו בצבא, במערכת כל כך מסודרת, היה לי תפקיד עצמאי עם שעות גמישות בהתאם לתחושת האחריות שלי. כשהשתחררתי ויצאתי לעולם העבודה, בחרתי בעבודות בהן הייתה לי מקסימום העצמאות וחופש הפעולה. יחד עם זאת תמיד הרגשתי שאני צריכה עוד מנה של עצמאות. רציתי לקבוע לעצמי את שעות העבודה, לקחת חופש כשצריכה מבלי לבקש רשות ולבנות משהו משלי. כשהפכתי לאמא זה נהיה עוד יותר רלוונטי, כי לג'נגל בין הילדים לבין העבודה הייתה משימה לא פשוטה.
החלטתי רשמית לפתוח עסק ולהיות עצמאית. הייתי בטוחה שזה הולך להיות פשוט כי עצמאית אני כבר יודעת להיות. לכתוב לעצמי משימות, לעמוד בזמנים, לעבוד עם אנשים וליצור קשרים – כל זה אני יודעת, אז מה כבר יכול להיות כל כך מורכב? בשנה הזאת התחלתי להבין ולהרגיש שיש בעצמאות הזאת תלות מאוד גדולה. צורך להיות בקשר עם כל כך הרבה אנשים ולדווח על כל צעד שלי, כל הכנסה וכל הוצאה. הכרתי המון בעלי עסקים שמתמודדים עם אותם הסוגיות והבנתי כמה כולנו קשורים. האמת, זה מאוד מקביל להרגשה של להפוך להיות אמא. מצד אחד פתאום יש לי משפחה משלי, ואני מחליטה על המון דברים שקורים בבית, ומצד שני אני תלויה בילדים ובבעלי וצריכה לחשב כל צעד שלי.
מושג העצמאות התחיל לתפוש אצלי קונוטציה חדשה. היום אני מרגישה שלחגוג עצמאות זה בעצם לחגוג את הקשר שלנו אחד עם השני. וכאדם, כאישה, כאמא, כעצמאית וכאזרחית ישראל – אני רוצה לאחל לנו שהקשר הזה יהיה כמה שיותר חם, אוהב ומחבק, עד כדי כך שנרגיש בו המון חופש והמון עצמאות.
חג עצמאות שמח יקרים!