זעקת הטבע

בזמן האחרון אני נתקלת בהרס אדיר, מאסיבי ושיטתי של משאבי טבע חשובים מאין כמוהם. לא מדובר בזיהום האוקיינוסים הנוראי, בהרעלת האוויר והאדמה, אלא בכריתת עצים אכזרית וגיזום מוגזם של כל עשב שמעז לבצבץ מעל פני האדמה.  בשנה האחרונה התופעה החריפה וממדיה התעצמו עד שאי אפשר להתעלם יותר. בכל מקום בארץ נראים גדמי עצים עתיקים שנכרתו על לא עוול בכפם. מיותר לציין שעצים מספקים חמצן, קרירות, איזון אקולוגי עבור דומם, צומח וחי וכמובן נוי, פרי, צל ויציבות לקרקע. העצים הם החיים והם הבסיס לכל סביבת חיים מקיימת.

בעבר, מייסדי היישוב בארץ, החלוצים שהתקבצו ארצה מכל קצוות תבל, דגלו בהפרחת השממה והחלו בנטיעות אינטנסיביות של עצים, מטעים, פרדסים. ארצנו שגשגה,שפע פירות, נוי, פריחות ומגוון של צומח וחי.

מה גורם להרס המזעזע? מאין נובעת התופעה?

התשובה היא טבע האדם. היצר הרע שבוער בקרב המין האנושי ולוחש לו : "אתה יותר גדול וחזק מהכל, אתה השליט והכל כפוף לך", הטעייה איומה. הרי האדם הוא חלק מהטבע ולא מעליו בשום צורה, הוא תלוי במצב האטמוספרה, הטמפרטורה, אספקת המים והמזון באנרגית השמש אפילו יותר מכל יצור אחר. האדם המודרני חסר כל כישורי הישרדות טבעיים. הוא גר בעיר והכל מסופק לו באופן מלאכותי.

אם נביט שני דורות אחורה נוכל להמחיש זאת בפשטות. רבים ידעו לתפור, לסרוג, לבשל מחומרי בסיס בלבד, לגדל תוצרת חקלאית ולעבוד את האדמה. מלאכות רבות שידיי האדם ידעה נעלמו כיום מהמפה. הכל בא מוכן, שתי דקות במיקרו ויש ארוחה. לא צריך להתאמץ ולבנות דבר במו ידינו. אבל התלות גדולה מתמיד. אם יום אחד הסופר ייסגר מה נעשה? אם לא יהיו די עצים וצומח, פשוט נחנק. לא תהיה מספיק תוצרת חקלאית או שהיא לא תהיה ראויה לאכילה.

המאזן העדין עלול להישבר מכל סטייה והתשלום יקר מנשוא. בנקודה היסטורית זו דרוש שינוי יותר מאי פעם. לעצור. לנשום ולהביט סביב. לחשב מסלול מחדש ולשנות גישה מהשורש. די לניצול המאסיבי של כל המשאבים כולל הזולת. די לראייה הצרה ושגעון הגדלות המדומה. כולנו בסירה אחת, תלויים בטבע וזה בזה.

עלינו לכונן יחסים בריאים ותקינים בינינו בני האדם ובינינו לבין הסביבה האקולוגית שלנו. איזון הוא המפתח ואולי עוד לא מאוחר.