אחד החגים האהובים עלי בילדותי היה חג הסוכות. בכל שנה בהתקרב החג, האבות של ילדי השכנים היו בונים סוכה בחצר הבניין. זה לא היה פשוט, כי זו היתה סוכה אמיתית, הבנויה מקרשים ושמיכות ישנות, וענפים לסכך. זו היתה עבודת נגרות שנמשכה שעות רבות, בשיתוף פעולה של האבות המתנדבים. אנחנו הילדים היינו מתרוצצים מסביב בהתרגשות, מביאים מהבית כלי עבודה, מבקשים מאמא כלי מיטה משומשים, אחר כך היינו טורחים שעות ארוכות על הכנת קישוטי נייר, ציורים ושרשראות. לבסוף שלשלו כבל מאריך מהקומה הראשונה וחיברו אותו לנורה שנתלתה מתחת לסכך. ואז החל שבוע של אושר. היינו מבלים בסוכה הזאת במשך כל ימי החג, וזה אחד הזכרונות הטובים של ימי ילדותי. היינו מורידים לסוכה את המשחקים שלנו מהבית כי בסוכה זה היה הרבה יותר כיף לשחק. היינו אוכלים שם ארוחות ערב ביחד. ההורים דאגו לשולחן ולכיסאות, ואנחנו הבאנו את האוכל והכלים וחלקנו ארוחות מלכים. הכל היה כל כך טעים בסוכה. אני זוכרת שבסוכות אכלתי מזונות שמעולם לא הסכמתי להכניס אל פי בבית הוריי. בסוכה הכל היה טעים יותר. אני נזכרת בגעגוע כמה אושר הביא איתו חג הסוכות, ושואלת את עצמי מה היה כל כך מיוחד בחווייה הזאת. במבט לאחור די ברור לי שלא רק הסוכה היתה המקור לתחושת השמחה ולהתרגשות הגדולה. היתה זו תחושת הביחד שכולנו חווינו בה. העמל המשותף שהיה כרוך בבניית הסוכה, הבילוי בה ביחד עם ילדי השכנים, הסעודות המשותפות. רצינו רק לבלות ביחד עוד ועוד. לכן אני אוהבתת לקרוא עדיין על החג הזה באתר https://www.michaellaitman.com/he/ כשיש מאמרים בנושא.

היום זה שונה. הכל הרבה יותר פשוט. קונים באחת מהרשתות הגדולות סוכה מוכנה בקיט ומרכיבים במספר דקות. פורסים מחצלת ממעל במקום סכך. אפילו את הקישוטים אפשר לרכוש היום מוכנים. נכון כולם הרבה יותר עסוקים בימינו, קצב החיים השתנה. למי יש זמן לבנות סוכה מקרשים ושמיכות. אבל בכל זאת, אולי כדאי לשקול לעשות את הדברים קצת אחרת, כי מה שחשוב זה לא רק הסוכה אלא גם תהליך הבניה של משהו משותף. בדיוק כמו שהסוכה מסמלת לנו. חג שמח!