אנחנו מבצעים הרבה מאוד פעולות שגרתיות באופן שלא נותנים כל כך הרבה מחשבה לפני שזה מתבצע, כמו למשל פעולות ההליכה, האכילה והשתייה וכו'. אחת הפעולות השגרתית שאנו עושים יום יום ויש בה יכולת להכריע חיים שלמים ועיכובים לכל התוכניות שקבענו ושנקבעו לאחרים, היא הפעולה של הכניסה לרכב והנהיגה עצמה. שאם ניתן מקום לעלות חשיבות של זה בטוח תהיה השפעה על הנהיגה.

תדמינו, שיום אחד, לפני שאתם נכנסים לרכב, מתעוררת בכם מחשבה והרגשה כזאת, שאתם הולכים לתת מקום בלבכם לכל נהג שיהיה בדרככם. ודרך זה אותם הנהגים ירגישו שהם נמצאים באותה הדאגה הכללית ביחס שהם קיבלו ומרגישים שכולם שומרים אחד על השני שיגיעו בשלום ובזמן למקום חפצם.

בזמן הנהיגה, מצד אחד אנחנו מאוד תלויים אחד בשני ומצד שני לא כל כך מרגישים אחד את השני על מנת שנוכל לגרום לשינוי המיוחל. בזמן תאונה ממש מרגישים אחד את השני אך מהמצב השלילי ויש לנו דווקא הזדמנות לבנות יחסים טובים בלתת מקום לכל נהג כדי שנרגיש אחד את השני מהמצב החיובי. לפני כשלוש וחצי שנים הכרתי צוות של חברים שיש להם מטרה כזאת שרוצים לבנות יכולת כדי לתת מקום בלב לכל נהג ולהביא לשינוי היחסים והדאגה לכולם בזמן הנהיגה.

הדבר המדהים הוא, שלמרות המרחק הפיזי הגדול של חברי הצוות, שהם מגיעים מירושלים, נצרת עלית, עפולה, חיפה, נהריה, נתניה וכרמיאל. מתחברים בשיחות צוות במשך השבוע, על מנת שנוכל לעורר יכולת לתת מקום בהרגשה ובדאגה משותפת לשינוי היחס שלנו בדרכים. ואיך להביא אפשרות כזאת כדי לגעת בכל הנהגים. נרקם בצוות יחסים מאוד מיוחדים שיכולים להביא דרך לשינוי היחסים בדרכים.

לא הייתי מאמין שדבר כזה אפשרי למימוש אלא, בזכות הפעילות המתבצעת עפ"י השיטה הנקראת "חוכמת המעגל", שיתוף חוויתי בסדנאות שהצוות מעביר דרך נושאי שיחה הקשורים להכנה לנהיגה ולשלבים בזמן הנהיגה. כאשר החלק העיקרי בסדנאות הוא ההקשבה מכל הלב לכל דברי המשתתפים ובהתאם רק להוסיף את דעתך שתשלים את התמונה המלאה. הכל תלוי ביכולת שלנו לעלות החשיבות של היחס לטובת השגת מטרה משותפת לתת מקום בלב הנהגים.