אלוהים תעשה שייצא שש שש! כך שמעתי מילד קטן שניער בחוזקה את הקוביות בידיו, מאיפה באה לו ידיעה על אלוהים בגיל צעיר כל כך? מעניין מתי מתעורר בנו הרעיון שיש אלוהים? האם זה אולי בכלל מולד? הידיעה העמוקה שיש משהו עליון שאחראי על כל המתרחש בכל דבר ודבר? ברור לחלוטין שכשאדם בצרה הוא פונה למישהו מעליו לאיזה מושיע עליון. מעניין אם אדם היה נולד בסביבה שלחלוטין נטולת רעיון האלוהים, האם זה היה מתעורר בו באיזה שלב בחיים. למעשה אנו יודעים שתרבויות עתיקות פנו לאלים ואף ישנו הרבה מידע על כך אבל השאלה היא יותר יסודית פנימית, האם הפניה של האדם לכוח עליון טבועה בנו גנטית או היא סביבתית.
הרבה שאלות סביב נושא האלוהים וכך גם תשובות רבות ומבלבלות מאד. נראה שאפשר לומר שלכל אחד האלוהים שלו. רובנו פונים לאלוהים בשעת משבר, בעת צרה כשרע לנו. מעניין שאנו פחות פונים כשהכל טוב. מזכיר לי בדיחה טובה-איזה אחד מחפש חניה מלא זמן בסוף צועק- אלוהים תסדר לי חניה!!! פתאום בזווית העין הוא רואה שמישהו יוצא, אז הוא אומר לאלוהים תודה לך, כבר הסתדרתי…
הצורך הזה לפנות למישהו עליון שיעזור, אולי מרגיע אותנו שלא אנחנו אחראים אלא אפשר להפיל על מישהו את האחריות ואם משהו לא מסתדר כראוי זה לא אנחנו אלא הוא האלוהים. יש משהו באמת משחרר בזה, שלא הכל אתה צריך לשאת על כתפייך ויחד עם זה קצת חסר אחריות לא? ובכלל אם כבר חושבים בצורה כזו אז מה היחסים ביננו, איך מתחלקת העבודה? אולי החלוקה הזו ביננו היא סוג של קשר הדדי שבו קורים כל מיני מקרים והאדם מנסה לפענח את כוונת המשורר ומנסה כפי יכולתו לפעול לפי מה שנראה לו שהייתה כוונת המשורר. עד שנבין או נדע אם יש אלוהים או כח עליון כלשהו נראה שאנחנו די מבולבלים לא יודעים בדיוק
מי מושך בחוטים ובכלל כל הסרט הזה שאנו רואים מה המטרה שלו ואם יש כזו בכלל האם יש לנו האדם איזה דרך או גישה לגלות משהו מהדבר הזה שנקרא אלוהים? ואם יש גישה עד לאן אפשר להגיע? עד אליו ממש?